<h1>ארחות חיים הלכ' חמץ ומצה סימנים ס'—ס"ב</h1>
<h2>דף לה.</h2>
וכתב הראב"ד ז"ל שאין נותנין בעיסה מלח ותבלין דכרותחין דמו ואם נתן עד שלא נאכל מחמת מלחן אסור באכילה כמו מצה שנילושה ברותחין ואם נתן בה מעט מלח תאפה מיד ומותרת באכילה אבל לכתחילה לא יתן ובמצה של מצוה לא יתן כלל ואם נתן אינו יוצא ידי מצה דבעינן לחם עוני וזו מצה עשירה היא עכ"ל. וצריך עיון אי מיקרי מצה משום מלח. ויש מתירין וסמכו על מה ששנינו חלות תודה ורקיקי נזיר דאמרינן עשאן למכור בשוק יוצא בהן ובהנהו ודאי יש בהן מלח משום על כל קרבנך תקריב מלח והראב"ד ז"ל כתב לא נאמר כן אלא לזריזין שהן אופין אותה מיד. כתב הר' אהרן הלוי ז"ל ואלו שטוחנין מלח עם החטים ה"ז אסור בפסח ומלח שנתך אותן מים ודאי מחמיצין וכן מי הים ולא עוד אלא שממהרין להחמיץ ואסורין. וטעם איסור טחינת המלח עם החטים לפי שפעמים מתלחלח הקמח והמלח נתך ומחמיץ עכ"ל. והרשב"א ז"ל מתיר לתת מלח בעיסה ולא אמרו כרותח אלא להבליע ולהפליט אבל לא להחם ולהחמיץ העסה בחומו ולא עשו המלח לכל הדברים האלו אלא כרותח דצלי ועוד הביא ראיות אחרות ע"כ ועכשיו נהגו שלא לתת שום מלח לא בשל מצוה ולא באחרות ואין ראוי לשנות המנהג. וכן אין ראוי להקל במה שהחמירו חכמים הקדמוני' שלא לעשות הלחמניות שקורין פנדא"ש או פלאונא"ש. ואין מבשלין קמח ולא חטים במים ואם בשל הרי הן חמץ גמור והוא שנתבקעו אבל מבשלין הפת והקמח הקלוי אבל מה שהנהיגו קצת מן הקדמונים לאפות קמח לתוך פנדא או שממלחין שק קמח קטן ודוחקין אותו יפה ונותנין אותו לתוך מים רותחין ומשהין אותו שם עד כדי בשול או ממלאין קדירה קמח ונותנין בתנור עד כדי שתאפ' ועושין מאתן קמח מאכל אל התינוקות יש לפקפק על אותו מנהג לפי שיש לחוש שלא שלט האור בכל חלקי הקמח הדחוק ולא נאפה יפה כפי הצורך ואח"כ באו חכמי' גדולים אחריהם וגזרו על הדבר ואסרוה שלא לעשות כן.
<h2>דף לט:</h2>
וכתב הראב"ד ז"ל שאין נותנין בעיסה מלח ותבלין דכרותחין דמו ואם נתן עד שלא נאכל מחמת מלחן אסור באכילה כמו מצה שנילושה ברותחין ואם נתן בה מעט מלח תאפה מיד ומותרת באכילה אבל לכתחילה לא יתן ובמצה של מצוה לא יתן כלל ואם נתן אינו יוצא ידי מצה דבעינן לחם עוני וזו מצה עשירה היא עכ"ל. וצריך עיון אי מיקרי מצה משום מלח. ויש מתירין וסמכו על מה ששנינו חלות תודה ורקיקי נזיר דאמרינן עשאן למכור בשוק יוצא בהן ובהנהו ודאי יש בהן מלח משום על כל קרבנך תקריב מלח והראב"ד ז"ל כתב לא נאמר כן אלא לזריזין שהן אופין אותה מיד. כתב הר' אהרן הלוי ז"ל ואלו שטוחנין מלח עם החטים ה"ז אסור בפסח ומלח שנתך אותן מים ודאי מחמיצין וכן מי הים ולא עוד אלא שממהרין להחמיץ ואסורין. וטעם איסור טחינת המלח עם החטים לפי שפעמים מתלחלח הקמח והמלח נתך ומחמיץ עכ"ל. והרשב"א ז"ל מתיר לתת מלח בעיסה ולא אמרו כרותח אלא להבליע ולהפליט אבל לא להחם ולהחמיץ העסה בחומו ולא עשו המלח לכל הדברים האלו אלא כרותח דצלי ועוד הביא ראיות אחרות ע"כ ועכשיו נהגו שלא לתת שום מלח לא בשל מצוה ולא באחרות ואין ראוי לשנות המנהג. וכן אין ראוי להקל במה שהחמירו חכמים הקדמוני' שלא לעשות הלחמניות שקורין פנדא"ש או פלאונא"ש. ואין מבשלין קמח ולא חטים במים ואם בשל הרי הן חמץ גמור והוא שנתבקעו אבל מבשלין הפת והקמח הקלוי אבל מה שהנהיגו קצת מן הקדמונים לאפות קמח לתוך פנדא או שממלחין שק קמח קטן ודוחקין אותו יפה ונותנין אותו לתוך מים רותחין ומשהין אותו שם עד כדי בשול או ממלאין קדירה קמח ונותנין בתנור עד כדי שתאפ' ועושין מאתן קמח מאכל אל התינוקות יש לפקפק על אותו מנהג לפי שיש לחוש שלא שלט האור בכל חלקי הקמח הדחוק ולא נאפה יפה כפי הצורך ואח"כ באו חכמי' גדולים אחריהם וגזרו על הדבר ואסרוה שלא לעשות כן.
